ההחלטה אם להתחסן או לא ... כמה קשה היה לי לקבל את ההחלטה הזו, אני בטוחה שיש עוד המון אנשים ששותפים לתחושה הזו. מצד אחד הקורונה הזו שיתקה את הכול במשך יותר משנה, מצד שני אני לא מכירה מישהו אחד ששוחחתי איתו בזמן האחרון וגם לפני האחרון שלא רוצה לחזור כבר לשגרה. אבל מהי שגרה אחרי תקופת הקורונה? עדיין ללכת עם מסיכות, עדיין לחטא ידיים, לשמור על היגיינה כזו או אחרת?
תכל'ס אני יכולה להגיד שאני חולת ניקיון.. וכל מה שקשור בהיגיינה ממש אהוב עלי. אז אני לא מרגישה שחיטוי ידיים ועטית מסיכה בקליניקה זה עניין רציני. למרות שנכון, גם אני לא חסינה מהפצעונים על הפנים מהיכולת לנשום אויר נקי ומהחוסר נעימות שזה גורם לי. אני כל פעם מנסה לחשוב על הרופאים שעומדים שעות בחדר ניתוח עם מסכה ולא מתלוננים כמוני על כמה זה מציק, כי האמת שזה מציק.
אבל, אם זה יכול להציל את החיים שלי ושלך אז "מציק" הופך להיות משהו מינורי לפחות מבחינתי.
אז נראה שאני קשורה לאוכלוסיית "המתנדנדים של החיסון" כזה, קודם שכולם יתחסנו, אני לא שפן ניסיונות לא בטוח שזה יציל אותי ועוד ועוד. כל זה היה נכון בקבוצת הגיל שלי. אבל העניין הוא שאת ההורים שלי לא שאלו אם זה מתאים להם או לא, פשוט הסבירו לה שאם הם לא יתחסנו אז הם לא יישרדו את הקורונה.
הם נחשבים לאוכלוסיית ה "אין לי ברירה". האמת היא שאין נכון או לא נכון, ימים יגידו ואני מאוד רוצה להאמין שהחיסון הזה יביא לפחות מצב נורמלי וסביר לכולנו עד לחזרה המלאה לשגרה.
אז בין אם את שייכת לאוכלוסיית "המתנדנדים" או לאוכלוסיית "האין לי ברירה" אני בעד לעשות את ההחלטה הנכונה. אני עשיתי את הבחירה שלי גם כי רציתי להגן על עצמי וגם על הסביבה שלי.
גם בסגר הזה, הקליניקה פתוחה למתן טיפול רפואי , מוזמנת באהבה ליצור איתי קשר
בריאות והרבה - שיר מטפלת הוליסטית
